משל של אפלטון שבא להסביר את מצב תודעתם הנחות של רוב בני האדם. המשל הולך ככה:
תארו לעצמכם בני אדם השוכנים מתחת לפני האדמה במעין מערה שבתוכה הם אסורים מילדותם.
הם כבולים ברגליים ובצוואר ולכן הם אינם יכולים לשנות מקומם ואינם רואים אלא לפניהם, כיון שאין ביכולתם להסב ראשם. הם יכולים רק להביט קדימה על קיר המערה והם רואים צללים והשתקפויות על הקיר. הם מתייחסים אל המראות האלה ואל הקולות הנשמעים במערה כאל מציאות אמיתית שאיננה מוטלת בספק.
אבל , מה יקרה אם אחד מהם יצליח להשתחרר מכבליו?
אם אחד מהם ישתחרר מכבליו ויקום, יפנה את צווארו, ילך ויביט כלפי האור, אז הוא יבין שהצללים שעל קיר המערה הם רק השתקפויות של המציאות האמיתית שנמצאת מחוץ למערה.
אז מה בעצם אומר המשל? מהו הנמשל? מהי המערה ומי הם האנשים הכבולים במערה? יותר מכך, מיהו האדם שמתיר את כבליו ומסתגל לראות את האור?
בציור המצורף - ניתן לראות איש כבול, שאינו יכול להזיז את צווארו ולשנות את מבטו, יכול להסתכל רק על המציאות המשתקפת לנגד עיניו על הקיר שממול. אבל האם המציאות האחת המוכרת לו היא האמת או ההשתקפות של האמת?
הי חגית,
השבמחקאת בטח לא ממש זוכרת אותי, אבל לפני כמעט עשור היתי תלמידה שלך לפילוסופיה. היום אני בת 26, נשואה, כמעט עורכת-דין, ואולי בקרוב גם אמא. בזכותך נחשפתי והתאהבתי לראשונה בפילוסופיה, ולעיתים קרובות אני נזכרת בדברים שלמדנו אצלך לראשונה (משל המערה תמיד היה אהוב עליי במיוחד), שבכל שלב בחיים נראים רלוונטים מתמיד...
נתקלתי בבלוג שלך ממש במקרה, והרגשתי שזו הזדמנות להגיד לך תודה רבה על ההשראה.. שהרי "מהו מורה? הוא אינו מי שמלמד דבר מסוים, אלא מי שמעניק לתלמיד השראה להשקיע את המיטב שבו כדי לגלות את מה שהוא כבר יודע"(פאולו קואלו).
חג שמח ותודה רבה,
ג'ני (יבגניה) פודורוב.
הי ג'ני, אני חושבת עלייך לא מעט. רק עכשיו ראיתי את תגובתך. אנא צרי איתי קשר אני רוצה מאוד מאוד לדבר איתך.
השבמחקאני נרגשת לשמוע על הישגיך וגאה בך עד מאוד! לא היה לי ספק שתצליחי!
אני נזכרת בפעם האחרונה שהגעת לבית הספר (לפני כמאתיים שנה בערך) ולא היה לי לא הזמן ולא הכוח לשבת בנחת ולשוחח איתך ואני כל כך מצטערת על כך.
צרי קשר 0508773650