פרדוקס הידיעה

כיצד מתאפשרת ידיעה? איך אנחנו לומדים דברים חדשים?

בדיאלוג "מנון" מתיחס אפלטון לסוגייה הזו.

מנון, שהיה תלמידו של הפילוסוף סוקרטס שואל אותו: "אולם סוקרטיס, כיצד תחפש דבר כזה, שאינך יודע מהו? איזה מן הדברים הבלתי ידועים לך ישמש לך מטרת החיפוש? ולו גם יזדמן לך המבוקש, מנין תדע שזהו הדבר שלא ידעת?"

כלומר - כשאני לומד דבר חדש אני למעשה מחפש אחר ידיעה חדשה, אבל, בעיה - אם אני טרם יודע את הדבר שאני עומד לגלות מהו, איך אדע מה לחפש, וגם אם, נניח, אגלה במקרה את הדבר, איך אדע שזה הדבר שחיפשתי?

וסוקרטס עונה לו: "אי אפשר לבן אדם לחפש - לא את מה שידע ולא את מה שלא ידע - כי את מה שידע, לא יוכל לחפש, הן ידוע הוא כבר ובמצב זה אין שום מקום לחיפוש, וגם את מה שלא ידע לא יוכל לחפש, כי אינו יודע אפילו מה יחפש".

אז מה אפשר ללמוד מפרדוקס זה על נושא הלמידה? תשובה: שהלמידה היא בלתי אפשרית, מפני שלמידה היא כמו חיפוש אחר דבר חדש, אבל כאשר אני מחפש דבר, עומדות לפני שתי אפשרויות: או שאני כבר יודע מה אני מחפש - ואז, באמת, שאין מקום לחיפוש, או ללימוד, כי אני כבר יודע, או - שאני לא יודע מה אני מחפש ולכן, ייתכן כי גם כאשר אגלה את הדבר שחיפשתי לא בטוח שאזהה אותו ואדע שזה מה שחיפשתי. לכן - חיפוש במובן - למידה איננו אפשרי.

אז בכל זאת אפשר ללמוד דבר חדש? על ידי היזכרות: הלמידה היא למעשה היזכרות במה ששכחנו. כל חיינו אנחנו נזכרים במה ששכחנו. כך יוצא שבשיעור מתמטיקה - המורה מזכיר את החומר האבוד, לא מלמד חומר חדש. מהיום, אל תאמר - אני לומד דבר חדש, אמור - אני נזכר במה ששכחתי.

בשביל להבין את עיקרי תורת ההיזכרות צריך להגיע לשיעורי מגמת הפילוסופיה.

משל המערה

משל של אפלטון שבא להסביר את מצב תודעתם הנחות של רוב בני האדם. המשל הולך ככה:

תארו לעצמכם בני אדם השוכנים מתחת לפני האדמה במעין מערה שבתוכה הם אסורים מילדותם.

הם כבולים ברגליים ובצוואר ולכן הם אינם יכולים לשנות מקומם ואינם רואים אלא לפניהם, כיון שאין ביכולתם להסב ראשם. הם יכולים רק להביט קדימה על קיר המערה והם רואים צללים והשתקפויות על הקיר. הם מתייחסים אל המראות האלה ואל הקולות הנשמעים במערה כאל מציאות אמיתית שאיננה מוטלת בספק.

אבל , מה יקרה אם אחד מהם יצליח להשתחרר מכבליו?

אם אחד מהם ישתחרר מכבליו ויקום, יפנה את צווארו, ילך ויביט כלפי האור, אז הוא יבין שהצללים שעל קיר המערה הם רק השתקפויות של המציאות האמיתית שנמצאת מחוץ למערה.

אז מה בעצם אומר המשל? מהו הנמשל? מהי המערה ומי הם האנשים הכבולים במערה? יותר מכך, מיהו האדם שמתיר את כבליו ומסתגל לראות את האור?

בציור המצורף - ניתן לראות איש כבול, שאינו יכול להזיז את צווארו ולשנות את מבטו, יכול להסתכל רק על המציאות המשתקפת לנגד עיניו על הקיר שממול. אבל האם המציאות האחת המוכרת לו היא האמת או ההשתקפות של האמת?