מקיאבלי היה בן למשפחה מכובדת שישבה בפירנצה שנים רבות. הוא מילא תפקידים שונים במימשל ושמו נעשה מקור למושג גנאי - 'מקיאבליזם'. מושג זה הוא שם נרדף לתפיסה מרושעת של השלטון לפיה על השליט לא חלים כל מעצורים מוסריים בדרכו למימוש מטרותיו. יותר מכך, כדי להגן על שלטונו צריך השליט להשתמש בדרכי רמייה, לעשוק את נתיניו ולהתאכזר אליהם.
את תפיסת העולם הזו, לפיה - המטרה מקדשת את האמצעים - מבסס מקיאבלי על נסיונו רב השניים בחצרות הפוליטיות. מנסיונו הוא למד כי אופיים של בני האדם הוא גרוע ולכן, מי שרוצה לשלוט בהם, אין לו דרך אחרת, אלא לנהוג בהם בכוח ובאלימות אם הוא רוצה להמשיך בשלטונו ימים רבים.
לפניכם שתי אמירות מתוך ספרו "הנסיך", אמירות שדנו בהן היום בכתה ואשר, למרות הבוטות שבהן, התקשו התלמידים להתווכח איתן. לעיונכם:
אמירה ראשונה:
האם מוטב שהנסיך יעורר אהבה או יראה בקרב נתיניו? התשובה: עדיף לבחור ביראה, שיפחדו מפניו. מדוע? מפני שאפשר לומר על בני אדם בדרך כלל, שהם כפויי טובה, נוטים לכאן ולכאן, חנפנים וצבועים, בורחים מן הסכנה ורודפים אחר השכר מחמת התאווה. כל זמן שאתה גומל להם טובות - כולם שלך אבל בשעת הדחק, כשאתה צריך אותם, הם פונים לך עורף ומורדים עליך.
אמירה שנייה:
בני האדם מעדיפים לפגוע בקרובים ובאהובים עליהם יותר מאשר באלו שהם מפחדים מפניהם.
אמירה זו, אגב, זכתה להסכמה גורפת בכתה.
